נקודה מהזוהר לפרשת קרח

אחרי העונש הגדול של קרח ועדתו, שכלל עונש למקריבי המחתות, מתארת הפרשה גם הוראות שונות לכהנים כדי למנוע טעויות בהנהגה ועונשים ללווים. אחת ההוראות היא לכסות את כלי הקודש לפני שבני קהת ניגשים לשאת אותם. הסיבה לכיסוי הכלים בפשט היא ברורה- כדי שהלווים לא יראו את כלי הקודש, אולם הזוהר מעמיק את הסיבה מאוד- "ר אלעזר אמר, אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלווים... בגלל שהם (הכהנים) השורש והגזע של הלווים, שכשהם קרבים לקודש יכנסו בתיקונו של הכהן, כי הוא זה שיודע את המקום שאליו מותר להיכנס ואיך, אחרי שמכסים את כלי שורה כיסוי אחר, מלמעלה. כי עניינים שבלחישה אינם שייכים ללווים, אלא לכהנים. עבודת הכהנים היא בשקט ובחשאי ועבודת הלווים בהרמת קול...". הסיבה שהכהן הוא זה שמכסה את הכלים היא כי עבודת החשאי, של כלי הקודש, קשורה לכהנים. הלווים עוסקים בדברים שברעש גדול, עבודתם היא חיצונית וגלויה, ואילו הכהנים עוסקים בענייני חשאי. ולכן צריך לכסות את הכלים לפני כניסת הלווים.

הזוהר הקדוש מרחיב ומביא חלוקה בין סוגי העבודה של שני חלקי שבט לוי... הכהנים עוסקים בעבודה החשאית יותר, הפנימית שבתוך המשכן ולכן הם אלו שמותר להם לראות את כלי הקודש. הלווים הם אנשי הרעש והקול הרם, ולכן לא טוב להם לראות את הכלים. הנחת הכיסוי על הכלים גורמת גם לכיסוי עליון להסתיר את מהותם של הכלים... ואז יכולים הלווים לראות אותם.
החלוקה בעבודה איננה חלוקה "מקרית" או חיצונית, תפקידים שונים בלבד, אלא כל חלק בעבודה תואם את הפנימיות של כל אחד מחלקי השבט. עד כדי כך שזו סכנה ללויים לערבב את התחומים. לכל אחד יש תפקיד, והתפקיד תואם את אופיו הפנימי.